חופש הביטוי הוא עיקרון יפה מאוד, אבל הוא אינו יכול להתקיים ללא חופש מידע. חופש מידע מאפשר חופש בחירה. הדוח של "אם תרצו" הביא בפני הציבור מידע חשוב וחיוני, ושפך אור על עובדות, שגם אם היו גלויות, לא היו נגישות לציבור רחב. עתה, כשהעמידה "אם תרצו" לרשות הציבור את המידע אודות "הקרן החדשה לישראל", יכול כל אחד לעשות בו כאוות נפשו. מי שתרם בעבר לקרן ואינו רואה בעין יפה את הסיוע של ארגונים הנתמכים על ידה לוועדת גולדסטון, רשאי להפסיק את תמיכתו בה. ומי שדווקא חושב שפעילותה של הקרן וארגוניה ברוכה, מוזמן לתרום לה מכספו וממרצו.

"הקרן החדשה" אינה מכחישה את העובדות המופיעות בדוח של "אם תרצו". בנסיבות אלה, אפשר היה לצפות מהקרן לשמוח ולהתגאות בחגיגה הדמוקרטית הזו, לפחות כמו באותה מידה שבה חשים ראשיה גאווה על פעילות הארגונים שבהם תומכת הקרן. אבל לאור המבוכה שהדוח כנראה גרם לקרן, נראה שהיא מעדיפה לנסות ולהשתיק את מפרסמי הדוח באמצעות טקטיקות הפחדה נדושות המנבאות את קץ הדמוקרטיה וחופש הביטוי.

הניסיון לעשות דה-לגיטימציה לדוח של "אם תרצו" – הוא הפגיעה האמיתית בחופש הביטוי. הדה-לגיטימציה של העבודה שנעשתה ב"אם תרצו" מבקשת למעשה למנוע מהציבור בישראל (ומציבור גדול של תורמים בחו"ל) מידע בסיסי ביחס לפעילותה של "הקרן החדשה לישראל" ושל ארגונים הנתמכים על ידה.

אם "הקרן החדשה לישראל" מבקשת לשחק במגרש הדמוקרטי, מן הראוי שתעמוד בעצמה באותן אמות מידה ובאותם עקרונות גבוהים שהיא מכתיבה לשאר העולם. חופש ביטוי אינו פריבילגיה של קבוצה מסוימת. גם למי שאינו נתמך על ידי "הקרן החדשה" או תומך בה יש זכות להשמיע את קולו ולהשפיע על סדר היום.

הדמוקרטיה הישראלית מאפשרת לכל מי שחפץ בכך לגדף ולטנף את צה"ל, את המדינה ואת ראשיה, וזה בסדר. אבל הדמוקרטיה הישראלית מאפשרת גם להוציא אל האור ולפרסם את פעילותם של אלו שבוחרים בדרך זו. ישפוט הציבור.

הכותב הוא עו"ד ובעל תואר מוסמך במשפט ציבורי מהפקולטה למשפטים באוניברסיטת תל אביב