השבוע התעוררה אוניברסיטת בן-גוריון לעידן חדש. החופש האקדמי אשר נחשב "פרה קדושה" בן רגע "נשחט". פרופסור כרמי, נשיאת האוניברסיטה פיטרה מרצה בשל הבעת דעה ובכך הוכיחה כי גם לשיטתה יש גבול לחופש האקדמי.
פיטוריו של ד"ר לויט הם בבחינת שינוי מהותי במציאות האקדמית. שנים פיטורי מרצים על רקע דעות מקוממות היו בגדר הבלתי-אפשרי, והנה הדבר מתרחש. ובתומכי הפיטורין, גדולי הליברלים. לפתע התברר כי חופש, אין פירושו אנרכיה.
בפיטורין ביקשה כרמי להציב את גבולות הראוי והפסול. מתוך כך נראה שזוהי השעה להציב גבולות גם להתבטאויות של מרצים הפועלים נגד מדינת ישראל בכלל ואוניברסיטת בן גוריון בפרט.
הטיעון המרכזי שבגינו פוטר ד"ר לויט, נגע להשמעת דעות אישיות שנמצאו פוגעות בחלק מהסטודנטים. אולם, אם זו עילה לפיטורין הרי שלא רק ד"ר לויט פגע ברגשותיהם של סטודנטים. מרצים אנטי-ציונים רבים פוגעים בסטודנטים ציוניים משרתי מילואים ואוהבי המדינה, כאשר הם מתבטאים בכיתות פעמים אין ספור נגד מדינת ישראל, מכפישים את חייליה, וקוראים לפעילות נגד ישראל.
זכור במיוחד ד"ר ניב גורדון אשר הגדיל לעשות, ולא רק פרסם מכתב בו הוא קורא להחרים את האוניברסיטה עצמה אלא גם השתתף לאחרונה בהפגנה אלימה נגד צה"ל בה נשמעו קריאות הסתה נגד שר הביטחון והבעת תמיכה במשט הטרור. עמדות קיצוניות מסוג זה, החותרות תחת זכות הקיום של מדינת ישראל, נשמעות פעם אחר פעם בשיעורים שונים באוניברסיטה. והסטודנטים נפגעים. הם נפגעים כשהם שומעים שהם קלגסים משום שהם משרתים בשירות מילואים, הם נפגעים כשהם שומעים שהם חלק מהכיבוש משום שהם לומדים בנגב הכבוש. והם נפגעים כשהם שומעים שהם גזענים משום שהם אוהבים את ההמנון ואת הדגל.
חופש הבעת הדעה והמחשבה הוא אחד הדברים היקרים ביותר, אולם באולמות ההרצאות בחוגים פוליטיקה וממשל, סוציולוגיה, גיאוגרפיה ומזרח תיכון לעיתים קרובות מדי נחצים גבולות הלגיטימי בצורה בוטה על ידי חלק מהמרצים. עלינו לשמור על החופש האקדמי ועל האיזון המדויק שיאפשר למרצים ולחוקרים חופש אקדמי רחב ככל האפשר, אך במקביל יציב גבולות ברורים של המותר והאסור. גבולות בהם הסתה נגד ישראל וקריאות להחרמתה אינן יכולות להסתרר מאחורי ערכי החופש האקדמי.
אסור שתהיה איפה ואיפה בין מרצים ואני רוצה להאמין שאין מדיניות של עצימת עין לדעות מסוימות והחמרה ביחס לדעות אחרות. סטודנט פגוע הוא סטודנט פגוע. בין אם הוא הומוסקסואל ובין אם הוא סתם ציוני.
על פרופ' כרמי לומר גם למרצים המסיתים בשיעוריהם נגד מדינת ישראל ושוללים את זכותה להתקיים, עד כאן. עליה לומר למרצים הקוראים בהפגנותיהם לחיילי מדינת ישראל ולמנהיגיה רוצחים, עד כאן. עליה לומר למרצים החותמים על עצומות הקוראות להחרים את המוסד האקדמי בו הם מלמדים וממנו הם מקבלים את שכרם, עד כאן. זה הזמן לשוויון.
פרופ' כרמי, הסטודנטים מבולבלים. אנא הציבי גבולות. לא ניתן לטעון כי אמירה מקוממת נגד הומוסקסואלים איננה לגיטימית ובאותה העת לטעון כי אמירות בוטות הגובלות בתמיכה בטרור הן לגיטימיות. הוכחת כי החופש האקדמי אין פירושו הפקרות לשונית מוסרית. אנא ממך רתמי את סמכותך למדיניות שוויונית צודקת, הוגנת וראויה.
- חשוב לציין כי אין במאמר נקיטת עמדה ביחס לאירוע הפיטורים של ד"ר לויט.
הכותב הינו רכז סניף 'אם תרצו' באוניברסיטת בן גוריון וסטודנט בחוג פוליטיקה וממשל שנה א'.
רוק פוליטי במסדרונות האקדמיה. מאת: אורי רוזנבלט
צור קשר 
שליחה לחבר 
דיון בפורום 
הדפסת כתבה זו
הוספת תגובה
רשימת תגובות